מאגר המידע הישראלי לרגישים ללקטוז

אל הכתבה המלאה ב-YNET

אחרי ההכרזות המפחידות על ההמלצות לחלק סטטינים לילדים עם רמות כולסטרול גבוהות, מחמם את הלב לראות גם אופציות יותר שפויות.

הבוקר נתבשרנו על סנונית ראשונה של מוצר מזון שמסייע לטפל בבעייה רפואית – יוגורט שמפחית את רמות הכולסטרול בדם.

הרגישים ללקטוז ישמחו לשמוע שגם הם יכולים להנות ממנו בזכות הרמות הנמוכות של הלקטוז ביוגורט.

אבל אל תטעו – מדובר בגימיק שיווקי בעיקרו. אני מתקשה לראות את הרופא שישלח את הפציינטים שלו לסופרמרקט במקום לבית המרקחת. חברת דנונה ראתה את הנתונים על עלייה הולכת ומתמדת של רמות כולסטרול בכל שכבות האוכלוסיה, ויצרה למעשה נתח שוק חדש. כמו שהם מכרו לנו את האקטימל – על החיידקים הבריאותיים שבו – כך הם גם ימכרו לכם את הדנכול – כטיפול משלים לתרופות ולסטטינים.

אני מסכימה עם כיוון המחשבה – טיפול בעזרת תזונה – אבל לא על הדרך בה זה נעשה. במקום לדחוף תרופות לתוך מזון כדי לטפל בבעיה רפואית, פשוט יותר ללמד אותנו כיצד לאכול נכון מההתחלה, כדי שלא נזדקק למזון "התרופתי".

תתעוררו אנשים, היוגורט לא יפתור לכם את הבעיה. שינוי מחשבתי על התזונה שלכם והפעילות הגופנית כן.

דנית סלומון, מחברת הספרים "שוקולד ושושנים", "פיצהפיתה", "עוגות בקלי קלות", "קציצות בקלי קלות", "קטנטנות – קאפקייקס בקלי קלות", "מרק חם לחורף קר" ועוד רבים אחרים, מוציאה לאור ספר חדש – "עוגה פרווה לקינוח". הספר אמנם מציג קינוחים המתאימים לכל שומרי הכשרות אך נכתב במקורו במחשבה על בת משפחה הסובלת מרגישות ללקטוז.

כדברי המחברת: שני גורמים הביאו אותי לכתוב ספר מתכונים לעוגות פרווה, ולא סתם עוגות, אלא עוגות קינוח: הראשון הוא עשרות הטלפונים והמיילים שקיבלתי, שביקשו גרסת פרווה למתכוני עוגות שהתפרסמו בספרי הקודמים; השני – ואולי המכריע – העובדה שממילא לכל מפגש משפחתי (כלומר, אחת לשבוע בערך), אני מכינה עוגה פרווה לטובת בני משפחה, שנאלצים להימנע מאכילת מוצרי חלב אבל מתעקשים על עוגה לקינוח בעוד שאר האוכלים אינם מוכנים להתפשר על איכות העוגה.

אלה מאיתנו הרגישים ללקטוז מכירים היטב את הקושי להמיר מאכלים חלביים אהובים למתכונת פרווה שתוכל לשמר את הטעם הטוב והמוכר. בספר "עוגה פרווה לקינוח" תוכלו למצוא מספר רב של מתכונים כאלה. אני מזמינה את האופים מבינכם לקרוא היטב את ההוראות וללמוד מהן כיצד להמיר את המרכיבים החלביים במרכיבים פרווה.

לצד מתכוני העוגות תמצאו גם מתכוני עזר לעוגות בסיס ולרטבים מתוקים, שיהפכו כל עוגה פשוטה לעוגת קינוח, עצות וטיפים, רשימת מצרכים מיוחדים, מילון קצר למונחי בישול, מידות ומשקלות ורשימת חנויות מתמחות.

המחיר הקטלוגי של הספר (בפורמט אלבומי מהודר) הוא 84 ש"ח ובחודש ספטמבר ניתן יהיה לרכוש את הספר בהנחה משמעותיתברשת סטימצקי.

לסיום – טעימה קטנה מהמתכונים שבספר:

עוגת קרם שוקולד בניחוח תפוז

מתוך הספר "עוגה פרווה לקינוח" מאת דנית סלומון. הוצאת "קוראים"

תבנית קפיצית בקוטר 26 ס"מ, תבנית תנור גדולה; חום אפייה: בינוני (180 מעלות צ')

המצרכים:

לבסיס:

100 גרם מרגרינה בטמפרטורת החדר

2 שקיקים סוכר וניל

1 כוס קמח

1 כף אבקת קקאו

1 כפית אבקת אפייה

1 חלמון ביצה

3-2 כפיות מים קרים

½ כוס (50 גרם) אגוזי מלך טחונים גס

לקרם השוקולד:

¼ כוס מים רותחים

½ כוס סוכר

1 כף אבקת קקאו

1 כף אבקה או גבישים של קפה נמס

200 גרם שוקולד מריר שבור לקוביות

200 גרם מרגרינה בלי מלח בטמפרטורת החדר

2 ביצים

3 כפות ברנדי

קליפה מגוררת מתפוז קטן

1 כוס (250 מ"ל) קצפת צמחית מתוקה ("שמנת" פרווה – לא מוקצפת)

2 כפות אבקת אינסטנט פודינג בטעם וניל (לייצוב)

קרוקנט פקן סיני לעיטור (לא הכרחי)

אופן ההכנה:

1. משמנים את התבנית ומרפדים את תחתיתה בעיגול של נייר אפייה. מדליקים את התנור כשהוא מכוון לחום בינוני, כשתבנית התנור הגדולה מושחלת במדף האמצעי.

2. בקערת ערבול גדולה מערבלים את המרגרינה עם סוכר הווניל לתערובת אחידה. מנפים פנימה קמח, אבקת קקאו ואבקת אפייה וממשיכים לערבל לתערובת פירורית. מוסיפים את החלמון ומים לפי הצורך וממשיכים לערבל עד שהבצק מתאסף בפירורים לחים גדולים. מוסיפים את האגוזים ומערבלים רק עד שהם נבלעים בתערובת.

3. משטחים את פירורי הבצק על תחתית התבנית בשכבה אחידה. דוקרים את הבצק במזלג במקומות רבים. מניחים את התבנית על תבנית התנור הגדולה ואופים במשך 20 דקות, עד שהבצק יבש ויציב למגע. מוציאים מהתנור ומצננים לגמרי.

4. מכינים את קרם השוקולד. יוצקים את המים הרותחים לסיר בינוני מפלדת אל־חלד. מוסיפים את הסוכר, מערבבים ומחממים תוך בחישה מעל להבה בינונית־נמוכה עד שהתערובת רותחת והסוכר נמס. מנמיכים את הלהבה, מוסיפים את הקקאו ואת הקפה ובוחשים היטב לתערובת חלקה. מוסיפים את קוביות השוקולד ומחממים עוד דקה, רק עד שקוביות השוקולד מתרככות. מסירים מהאש.

5. מוסיפים את המרגרינה לתערובת השוקולד החמה ומערבלים רק עד שהתערובת חלקה (הכי נוח להשתמש במיקסר ידני. אם משתמשים במיקסר נייח, מעבירים את התערובת לקערת המערבל). מוסיפים את הביצים וממשיכים לערבל במהירות בינונית־גבוהה במשך 5 דקות. מוסיפים את הברנדי לקראת תום הערבול.

6. מוציאים את בסיס הבצק מהתבנית, מסירים את הנייר ומחזירים את הבסיס למקומו (או מניחים על מגש ומהדקים סביבו רינג מתכוונן). מורידים הצדה כוס מקרם השוקולד ומוסיפים לקרם הנותר את קליפת התפוז המגוררת. מערבבים ויוצקים על הבסיס האפוי. מחליקים את פני הקרם ומכניסים את התבנית למקפיא למשך 30 דקות, כדי להקשות מעט את הקרם.

7. בקערה בינונית מקציפים את השמנת הצמחית לקצפת רכה. מוסיפים את אבקת הפודינג תוך כדי הקצפה. מוסיפים לקצפת את קרם השוקולד השמור – כף אחר כף – וממשיכים להקציף עד שכל הקרם נבלע וצבע הקצפת אחיד.

8. מוציאים את העוגה מהמקפיא ומורחים את הקצפת על קרם השוקולד בשכבה אחידה. מסלסלים את פני הקצפת בעזרת גב כף או בלהב סכין מריחה מעוגלת. מעטרים בקרוקנט. מקררים במשך 8 שעות לפחות לפני ההגשה. (העוגה מתאימה להקפאה.)

אני מאחלת לכולכם קריאה (וטעימה) מהנה, ומקווה שזוהי רק סנונית ראשונה ומחברי ספרי בישול נוספים ירימו את הכפפה ויוציאו לאור גרסה חדשה למתכונים האהובים שלהם, שיתאימו לאוכלוסיה הגדולה כל כך של רגישים ללקטוז. בתיאבון.

כנראה שצריך להיות בעל תואר אקדמאי רלבנטי על מנת שהכתבות שלך יתפרסמו בעיתון….

אז הנה לכם סיכום קצרצר של נושא הרגישות ללקטוז, פרי עטה של הדיאטנית שירי שרף, כפי שהודפס במוסף "זמנים מודרנים" של ידיעות אחרונות:

לא חייבים להימנע לחלוטין ממוצרי חלב כדי לחסוך את כאבי הבטן הנלווים לצריכת לקטוז. במינון נכון ומוגבל אפשר להמשיך ליהנות גם מקוטג' וגבינה צהובה. "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות" מביא טיפים לצריכה נבונה של מוצרי חלב.

אי-סבילות ללקטוז היא מצב שבו הגוף אינו מייצר בכמות מספקת את האנזים לקטוז, האחראי לפירוק הדו-סוכר לקטוז המצוי בחלב יונקים ובמוצריו. זוהי בעיה של מערכת העיכול ולא תופעה של אלרגיה. כשהלקטוז אינו מתפרק במעי הדק, הוא מגיע למעי הגס. החיידקים שבמעי הגס מתסיסים את הלקטוז ומייצרים חומצות שומן וגזים, כמו מתאן ומימן. אלה גורמים לסימפטומים כמו כאבי בטן, שלשול, בטן נפוחה וגזים במערכת העיכול. הסימפטומים של אי-סבילות ללקטוז מופיעים לאחר צריכה של מוצרי חלב ונעלמים עם הפסקת הצריכה.

אבחון אי-סבילות ללקטוז (תת-ספיגה) נעשה באמצעות מבחן נשיפת מימן: המטופל צורך כמות מסוימת של לקטוז לאחר צום לילה, ולאחר מכן נבדקות כמויות המימן באוויר הננשף במרווחי זמן קבועים. אם יש עלייה ברמות המימן, אפשר לשער שמדובר במחסור בלקטאז.

סוגי אי-סבילות

קיימים כמה סוגים של אי-סבילות ללקטוז:

* מחסור ראשוני בלקטוז – מחסור חלקי/מלא של לקטוז המתפתח במהלך הילדות ומקורו גנטי.
* מחסור שניוני בלקטוז – נובע ממחלת רקע או ממצב בריאותי אחר, שבהם יש פגיעה במוקוזת המעי הדק (המקום שבו נמצא אנזים הלקטוז‭,(‬ כמו במצבים של שלשול קשה, זיהום קשה, צליאק, קרוהן וכימותרפיה. הפגיעה בדרך כלל זמנית, אך תיתכן פגיעה ממושכת.
* מחסור מולד בלקטוז – נדיר ביותר. פעם תינוקות כאלה לא שרדו (כי חלב אם מכיל לקטוז‭.(‬

המטרה בטיפול היא הגבלת צריכת הלקטוז. לא חייבים להימנע לגמרי – יש אנשים שיכולים להתמודד עם כמויות מסוימות של לקטוז. כמות הלקטוז הנסבלת היא אינדיווידואלית ויכולה לנוע בין 1 לעשרה גרם ליממה.

כמויות לקטוז במוצרי חלב

כוס ‭200)‬ מ"ל) חלב ‭9 – 3%‬ גרם לקטוז.

גביע לבן/גיל ‭7 – 3%‬ גרם לקטוז.

100 גרם קוטג' ‭2.5 – 5%‬ גרם לקטוז.

100 גרם גבינה בולגרית מעודנת ‭1.2 – 5%‬ גרם לקטוז.

4 פרוסות גבינה צהובה ‭100) 9%‬ גרם) ‭0.2 -‬ גרם לקטוז.

עצות לצריכה נבונה

אם ניתן לצרוך לקטוז בכמות מוגבלת, מומלץ לפזר את המוצרים מכילי הלקטוז לאורך היום.
מוצרי חלב שיש בהם יחסית מעט לקטוז הם גבינות קשות, קוטג' ויוגורט. כמו כן קיים חלב דל-לקטוז.
יש לקרוא תוויות מזון ולזהות מוצרים שמכילים לקטוז, כמו חלב, מוצקי חלב, לקטוז, גלקטוז, אבקת חלב רזה, סוכר החלב.
ניתן להשתמש בתחליפי חלב, כמו מוצרי סויה, מוצרי ריץ‭,'‬ שמנת פרווה ומוצרים על בסיס חלב אורז.
ניתן להשתמש באנזימים חיצוניים שיפרקו את הלקטוז, כמו כמוסות בשם 'לקטזין' שניתן ליטול לפני אכילת מזון שמכיל לקטוז או לפזר את תכולתן על מוצר החלב לפני האכילה. המינון הוא אישי.

יש לדאוג לצריכה נאותה של סידן ממקור לא חלבי: טחינה (משומשום מלא‭,(‬ גרגירי חומוס, סויה, שקדים, כרוב, ברוקולי, סרדינים, משמש מיובש, תאנה מיובשת ועוד.

אבל את כל זה אתם כבר יודעים…

תוצאות הסקר הקודם – כיצד נודע לך שאת/ה רגיש/ה ללקטוז? – מראות חלוקה שווה בין אבחון עצמי לבין בדיקת מעבדה.

והרי לפניכם הסקר החדש:

הנה עוד סיבה מדוע כדאי להקפיד על צריכת חלב פרה יומיומית, אם באמצעות צריכה מדודה קבועה או בסיוע של אנזימים מפרקי לקטוז:

YNET: למה חלב פרה הוא המשקה המושלם לאחר אימון

לבריאות.

כשמדברים על רגישות ללקטוז בדרך כלל חושבים על החסרונות הטמונים בכך ועל ההשפעה שלהן על הבריאות שלנו. אבל לחוסר היכולת לעכל לקטוז יש גם יתרונות. לדוגמא:

1. אני שומרת יותר על כשרות – פעם הייתי מסיימת כל ארוחה עם קפה הפוך. בגלל הרגישות אני נוטה יותר לתה (ועדיף תה צמחים).
2. אני אוכלת אוכל יותר "איכותי" – כאן רשימת הדוגמאות היא אינסופית, כגון: חלב עיזים, גבינות קשות עם אחוזי שומן גבוהים (קלים יותר לעיכול וככל שהגבינה קשה יותר יש בה פחות לקטוז), שוקולד מריר (וככל שאחוז מוצקי הקקאו גבוה יותר הרי זה משובח) וכן הלאה.
3. קל לי יותר לשמור על דיאטה – אצלי בבית קוראים לזה "הרופא לא מרשה לי". זה עובד בעיקר בארוחות חג או אצל חברים כשמגיעה העוגה עם הקפה ואני יכולה לסרב בנימוס ובלי כל נקיפות מצפון.

נכון, על כל אחד מאלה אפשר להתגבר עם תוסף פשוט של לקטזין. אבל יש ימים שאני שמחה שאני רגישה ללקטוז. כמו השבוע, כשחברה לעבודה חזרה מנסיעה לחו"ל והביאה קופסת שוקולדים. העמידה בפיתוי היתה כמעט בלתי אפשרית עד שהחברה הודיעה לי בשמחה "אין מריר, זה הכל שוקולד חלבי"… ))

כותרות העיתונים בשבועיים האחרונים זעקו על מחסור בחלב ניגר לקראת החגים. מאז הספיקו המחלבות להשלים את החסר, אבל רק למקרה וניתקל שוב במחסור – הנה לכם אלטרנטיבה.

חלב סויה. כן, אני יודעת, הדעות לגבי הסויה עדיין חלוקות אבל בימים טרופים אלה הוא יכול לספק לנו תחליף די טוב.

הידעתם? ויקיפדיה מספרת שחלב הסויה הומצא בסין על ידי לי אן, משושלת ההאן הקיסרית,קרוב לשנת 164 לפני הספירה. לי האן המציא גם את הטופו. אחרי כ-900 שנה יוצאו הטופו והסויה ליפן ולאחר מכן יוצאו לרחבי ארצות המזרח. במאה ה-20 הגיע חלב הסויה בתפוצה רחבה גם למדינות המערביות, בעיקר לחנויות טבע. משנות ה-90 של המאה העשרים ועד היום חלה עליה בצריכת הסויה והטופו בעולם המערבי.

הדעות חלוקות כאמור לגבי התועלת הבריאותית של חלב הסויה. הנה כמה עובדות שחשוב לדעת:

בחלב סויה יש יותר חלבון מחלב פרה.

בחלב סויה (מגידול אורגני וללא הנדסה גנטית) אין שאריות של תרופות, הורמונים וחומרי הדברה.

חלב סויה מקורו מן הצומח ולכן אין בו שומן רווי וכולסטרול. במספר מחקרים הוא נמצא כמפחית רמות כולסטרול ושומנים בדם ועקב כך מפחית סיכון למחלות לב.

בחלב פרה יש יותר סידן ורכיבים של ויטמין B, אבל יש בו  זרחן, שאין בחלב סויה, שמפריע לספיגת הסידן.

חלב פרה נחשב כגורם אלרגיות יותר מאשר חלב סויה. אך יש גם אנשים שמתקשים לעכל את חלב הסויה (גורם לגזים והפרעות עיכול).

בחלב סויה יש פיטו-אסטרוגן שזה אסטרוגן צמחי. הוא מומלץ לנשים בגיל המעבר, אבל לא לנשים עם סרטן השד.

בסופו של יום אני מאמינה בדרך המאוזנת – שום דבר לא מומלץ לצריכה באופן מוגזם. פשוט תקפידו על הצריכה היומית המומלצת (והדבר נכון הן לחלב סויה והן לחלב פרה).

בניגוד לחלב הדל לקטוז שניתן לרכוש בקופסאות קרטון של חצי ליטר והוא מיוצר על ידי חברה אחת, ניתן היום למצוא כמה סוגים של חלב סויה, גם כחלב טרי וגם עמיד. תנובה, אלפרו, משק צוריאל והרדוף הם שמות מוכרים ויתכן שקיימים גם מותגים נוספים. בשנים האחרונות אף משווקים מכשירים להכנה ביתית.

קשה לי לתת לכם המלצה מי מהם עדיף. למיטב הבנתי הם די דומים מבחינה תזונתית.
המדדים הנותרים הם כמובן הטעם והמחיר. מי שלא אוהב את החלב העמיד הרגיל בגלל הטעם המיוחד כנראה יעדיף גם חלב סויה טרי ולא עמיד. חוץ מ"בטעם טבעי" קיימים גם בטעמי שוקולד, וניל מוקה ועוד. הדרך היחידה לדעת מה עדיף היא לנסות. מומלץ גם לא להחליט על סמך טעימה בודדת – זהו טעם נרכש.

לתשומת לבכם, טעמו הטבעי של חלב הסויה מתוק יותר ממה שהלשון הישראלית שלנו רגילה. יתכן ולא תרצו להוסיף את כפית הסוכר לקפה.

בפעם הבאה שכותרות העיתונים יכריזו על מחסור בחלב ניגר, אל חשש, כעת אתם יודעים על אלטרנטיבה זמינה בכל סופר הקרוב לביתכם.

ויטמין D ידוע כמרכיב חיוני בשמירה על עצמות הגוף שלנו. הוא מסייע לבניית הסידן בעצמות הגוף ומונע דלדול עצם.

מחקרים רבים שנערכו לאחרונה מגלים כי לויטמין D יש סגולות רבות נוספות. בין היתר, ויטמין D תורם לפעילות השרירים של הגוף ואף למערכת החיסונית שלנו.
מחקרים רבים הוכיחו שהויטמין, שמקורו בעיקר בקרני השמש, מונע ומסייע לריפוי של סוגי סרטן שונים, סוכרת נעורים, טרשת נפוצה ושלל מחלות נוספות.

מפתיע אם כן ללמוד, שמרבית בני האדם בעולם המערבי, ובישראל שטופת האור בפרט, סובלים ממחסור בוויטמין זה.

המחסור קיים בעיקר בקרב אוכלוסיות עירוניות, אצל אנשים שעובדים במקומות סגורים, דתיים שנוהגים להתלבש בצניעות וקשישים שיכולת הספיגה של הוויטמין בגופם פוחתת. גם אנשים שסובלים מהשמנת יתר מצויים בסיכון למחסור בוויטמין, ששוקע בשומן העודף בגוף ולא מתפזר למערכת הדם.

למרות הנתונים על סגולותיו של הויטמין, חלוקות הדיעות באשר להמלצה שיש לתת לציבור באשר לחשיפה לקרני השמש. מדי שנה נרשמת עלייה מדאיגה בשכיחות החולים בסרטן העור ועובדה זו מונעת ממספר רב של רופאים לייעץ למטופלים שלהם להיחשף יותר לקרני השמש.

באופן אישי אני חושבת שאם השכלנו להפנים את הפרסומות של האגודה למלחמה בסרטן (זוכרים את הבחור שהולך לחוף וטומן ראשו בחול?) כך גם נפנים את ההמלצה אם תתוקשר נכונה. יתרונותיו של הויטמין במלחמה בסוגים רבים כל כך של סרטן, ואף מניעתם, חשובים מדי מכדי שנתעלם מהם.

לרגישים ללקטוז ואלו שאלרגים לחלב הבעייה אף חמורה יותר מאחר וחלב הוא אחד המקורות הטובים לצריכה של ויטמין D במזון. החשיפה לקרני השמש כמקור ספיגה של הויטמין חשובה עבורינו במיוחד.

שעון החורף שהונהג רק ביום ראשון האחרון דואג להחשיך עבורינו את השמש מוקדם יותר. זכרו – אין צורך בחשיפה ארוכה. החנו את המכונית בקצה החנייה וצעדו אל המשרד שלכם דקה אחת נוספת. ההליכה אף תועיל לבריאותכם הכללית. צאו עם הילדים לחצי שעה בגן השעשועים לפני שאתם חוזרים איתם הביתה לסגור את היום. כמה דקות קטנות בתחילת היום ובסופו יכולות לעשות את ההבדל.